כל חורף, המשפחה שלי מצטרפת לאלפי ישראלים אחרים שעושים את העלייה לרגל כדי לראות את שדות פרחי הבר. זאת תופעה תרבותית שייחודית לישראל. ישראלים מוכנים לנסוע במשך שעה כדי לראות שדה של רקפות או של כלניות. גם מבוגרים וגם ילדים מצלמים בשמחה את הפרחים ומתחרים כדי לתת שמות למינים המגוונים. לפני שעשיתי עלייה, אף פעם לא ראיתי כזאת התלהבות לפרחי בר. בטיול החורף הראשון שלי
בישראל, התפתיתי לקטוף את הפרחים היפהפיים, אבל חבורת ילדים ישראלים אמרה לי: "אל תקטפי את הפרחים. הם מוגנים!" מאז, למדתי להכיר את הביטוי "פרח מוגן" והתחלתי לחגוג את פרחי הבר של ישראל באומנות שלי. כל ציור קיר של טבע-ארט כולל לפחות מין אחד של עץ ישראלי מקומי או פרח בר.
מאיפה באה ההתלהבות התרבותית הזאת לפרחים? טוב, לישראלים יש משהו להתגאות בו. יש קרוב ל-2,300 מינים של צמחים בישראל והרבה מהמינים יכולים להימצא רק בישראל, ולא באף מקום אחר בעולם. להשוואה, אנגליה היא גדולה פי שישה מישראל אבל יש בה רק 1,750 מינים.
לישראל גם יש היסטוריה עשירה כשמדובר בהגנה על פרחי הבר. לפני חמישים שנה, ישראלים אהבו לקטוף פרחי בר. באוטוביוגרפיה שלו, הפעיל הסביבתי הישראלי עזריה אלון כתב: "כל הורה ומורה עודד את הילדים לקטוף פרחים. ילדים עמדו לצידי הכביש ומכרו כלניות, נרקיסים ורקפות. בעלי חנויות פרחים נכנסו לשדה וקטפו את הפרחים בעצמם או שלחו אנשים לעשות את זה." כתוצאה מכך, מספר מינים של פרחי בר נמצא בסכנת הכחדה.
האיום הסביבתי הזה גרם לאחד הקמפיינים הסביבתיים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של ישראל. בשנות ה-60, קבוצת אנשים נחושים מהחברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים הצליחו לשנות את התנהגות הציבור הכללי. הדבר הראשון שהם עשו היה להצליח להפוך עשרות מיני פרחי בר למוגנים תחת החוק. הדבר השני שהם עשו היה לקיים קמפיין פרסום כדי לשכנע אנשים להפסיק לקטוף את הפרחים. הקמפיין היה מוצלח בגלל שהוא התרכז בחינוך סביבתי לילדים. הילדים אז לימדו את ההורים שלהם.
פרחים שהיו על סף הכחדה כמו אירוסים וצבעונים התחילו לשגשג. ההשפעות של הקמפיין האגדי הזה עדיין נחוות היום, כעבור חמישים שנה. אני ממליצה להצטרף לקבוצת ישראלים, במסע פרחי הבר השנתי שלהם, כדי לחוות את התופעה התרבותית הזאת.
מקורות